הלכות ראש השנה שחל בערב שבת

 

ערב ראש השנה

בערב ראש השנה אין אומרים תחנון. גם בסליחות אין נופלים אפים.

 

התרת נדרים

נוהגים לעשות התרת נדרים. גם לנשים מומלץ לעשות התרת נדרים. מי שלא מגיעה בעצמה להתרת נדרים רצוי שתעשה את בעלה שליח עבורה להתיר את נדריה. בעל שאשתו עשתה אותו שליח, כשיסיים את נוסח התרת נדרים, יאמר "וכן לאשתי כן", לפני שהדיינים אומרים "הכל מותרים לכם" וכו'.

 

עירוב תבשילין

על מנת שיהיה מותר לעשות הכנות (כמו בישולים, הנחה על פלטה, הדלקת נרות וכן הלאה) ביום השני של ראש השנה (יום שישי) לקראת שבת, יש לעשות עירוב תבשילים. יש לקחת בערב החג (יום רביעי) חלה ותבשיל, לייעד אותם במחשבתו לאכילה בשבת, לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות עירוב", ולומר: "בעירוב הזה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".

מי שמתארח במקום שבעל הבית עושה עירוב תבשילין אינו צריך לעשות עירוב בעצמו.

את  האוכל של העירוב יש לשמור עד לליל שבת. נוהגים להשתמש בחלה כלחם משנה בכל סעודות השבת ולאוכלה בסעודה שלישית.

מי ששכח לעשות עירובי תבשילים, יכול לסמוך על הרבנים באדם שעשו עירוב עבור הציבור. עם זאת, אסור לכתחילה לסמוך, אלא יש לעשות עירוב לכל משפחה.

חשוב לזכור שהעירוב מאפשר לעשות הכנות רק מהיום השני של ראש השנה לשבת. לא מהיום הראשון ליום השני, ולא מהיום הראשון לשבת. לכן, את המאכלים שמשתמשים בהם ללילה השני רצוי להוציא מהמקפיא עוד לפני החג הראשון. אבל, מי שאינו יכול טכנית בגלל שהמקרר עמוס, או מי ששכח, יכול להוציא אותם גם במהלך היום הראשון, כדי שיהיו מוכנים ליום השני.

יש להשאיר נר נשמה וכיו"ב כדי שיהיה אפשר להדליק את הנרות ביום השני ובערב שבת.

 

ליל ראש השנה

מדליקים נרות ומברכים "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". ישנם שני מנהגים לגבי זמן ההדלקה – יש המדליקים לפני החג, כמו בכל שבת, ויש שמדליקים רק לאחר שחוזרים מבית הכנסת, סמוך לסעודה.

מי שמדליקה כשחוזרים מבית הכנסת - יש לזכור שאין לכבות את הגפרור, אלא רק להניח אותו ולתת לו לכבות מעצמו, כמו בשבת.

מברכים "שהחיינו". נשים מברכות שהחיינו בהדלקת הנרות, והגברים - בקידוש.

 

שינויים בתפילה

מוסיפים בתפילת העמידה את קטעי התפילה המיוחדים לעשרת ימי תשובה, כפי שכתובים במחזורים. מי שטעה ואמר  "הא-ל הקדוש", במקום "המלך הקדוש", ולא נזכר תוך כדי דיבור, צריך לחזור ולהתחיל את תפילת ה"עמידה". טעות בתוספות האחרות אינה מחייבת חזרה.

 

הסימנים בסעודת ליל ראש השנה

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה. המנהג הנכון יותר הוא לאכול את הסימנים לאחר ברכת המוציא.

על הפירות שאוכלים במסגרת הסימנים יש לברך בורא פרי העץ. מי שאוכל גם תמרים, יברך עליהם ויפטור את שאר הפירות.

את ה'יהי רצון' ניתן לומר לפני שמברכים או אחרי שאוכלים. אין לומר את ה'יהי רצון' בין הברכה לאכילה. אם אמרו את ה'יהי רצון' בין הברכה לאכילה, אין צריך לחזור ולברך.

 

 

היום הראשון

תקיעות השופר

לכתחילה, אסור להפסיק בדיבור עד סוף התקיעות שבסוף תפילת מוסף.

נשים אינן חייבות לשמוע תקיעת שופר. עם זאת, נשים רבות נוהגות לשמוע קול שופר, וכן ראוי לנהוג, אך מקובל, שמסתפקות בשמיעת שלושים קולות, ולא מאה קולות כמו בבית הכנסת.

למנהג הספרדים נשים אינן מברכות על שמיעת השופר, כיוון שזו מצוות עשה שהזמן גרמא. ולמנהג האשכנזים, מברכות. אם התוקע כבר יצא ידי חובה, אחת הנשים תברך את שתי הברכות עבור שאר הנשים.

מי שלא היה בבית הכנסת בזמן תקיעות דמיושב ולא שמע את הברכות, והגיע לתקיעות של חזרת הש"ץ, יברך בלחש לפני התחלת התקיעות בחזרת הש"ץ.

 

לילה שני

הכנות לסעודת ליל חג שני

את כל ההכנות לחג השני (שטיפת כלים, הדלקת נרות, הנחת אוכל על הפלטה או על האש וכו') יש להתחיל רק לאחר צאת הכוכבים, דהיינו בשעה 19:00.

בלילה השני אסור להדביק את הנרות לפמוטים. לכן יש להכינם לפני החג, או להשתמש בנרונים חד-פעמיים שאינם נדבקים.

כאמור לעיל, אין לכבות את הגפרור לאחר שמדליקים את הנרות.

 

ברכת שהחיינו בהדלקת נרות

למנהג האשכנזים נהגו לברך, ורצוי להניח פרי חדש או ללבוש בגד חדש, ולהתכוון גם עליו בעת אמירת הברכה. למנהג הספרדים: הרב עובדיה יוסף כתב שלא מברכים, והרב מרדכי אליהו כתב שמברכים גם בהדלקת הנרות בלילה השני.

 

היום השני - הכנות לשבת

אפשר להכין מהיום השני של ראש השנה לשבת, כיוון שהנחנו עירוב תבשילין. לכן מותר להוציא מאכלים מהמקפיא לצורך סעודות שבת, להניח אוכל על הפלטה, להדליק נרות לשבת וכדומה.

ביום ששי, לכתחילה יש להקפיד לסיים את הבישולים לשבת מספיק זמן מבעוד יום, כך שתיאורטית ניתן יהיה להשתמש בהם ביום טוב במקרה הצורך.

יש לזכור להדליק את הנרות עד זמן כניסת שבת (18:07).